ריקי: מירי, מה יש לך? את עצובה או עצבנית? מירי: גם זה וגם זה. ריקי: מה, שוב בעיות בעבודה? מה הפעם הבוס רוצה ממך? מירי: יש לי שני בוסים, אחד בעבודה ואחד בבית, ואחד ויתר גרוע מהאחר. על איזה מהם את מדברת? ריקי: נו, באמת מירי, אל תגזימי. אל תראי הכל באור שחור. מירי: לא, להפך, אני רואה הכול באור אדום. הייתי רוצה לפוצץ את הכל. ריקי: די, תירגעי. תספרי מה קרה. מירי: את יודעת שבעבודה יש לי תנאים קשים. אני יוצאת מהבית מוקדם, מחכה לאוטובוסים, ועד שאני מגיעה לעבודה הנשמה יוצאת לי. והבוס שלי הוא לא מלאך, אפילו לא רקוב לזה: תעשי ככה, תעשי ככה, מהר, מהר. והוא לא מרוצה. אני חוזרת הביתה סחוטה. ריקי: אבל בבית אצלך כל כך נעים: שקט, הכול במקום, הכול נקי. איזה מטבח מסודר, הלוואי עליי! מחבתות וסירים מבריקים. בקבוקים וצנצנות על ה