אני שומע שוב ברגעי השלווה את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק-ג'יי. רביעייה קאמרית מנגנת מוסיקה צלולה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות עונג ידועות. אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה.
אני מוסיף ללכת מוסיף בשביל הצר, מושך במעלה הדורות רב החתחתים. מעלי ציפורים, דואות חופשיות והרוח במרחבים - כמו קוראת תגר, אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה.
אהבתי - רגעי זכרונות וגעגועים טרופים. על השולחן סיפורים של צ'כוב, כאבן שאין לה הופכין, כי אני הוא אדם מחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים - אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות, על הציפיות ועל השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים.