הורדתי את הציורים מהקירות נתתי את הספה הלבנה הפילים הקטנים מהעץ עדיין עומדים בשורה הגינה שלך מתפרעת בעדינות אני גוזמת את הורדים בקרוב קטיף אחרון של תות ותאנים
אני יכולה לראות אותך רק בעיניים עצומות את עולה דמעות יורדות אולי רק נסעת לחוצלארץ בקרוב תחזרי מזוודה מלאה מתנות לכולם וארוחת יום שישי
בינתיים אני כותבת בחדר שהיה שלך והאוח שמגיע כל קיץ אחריו יבוא הסתיו ותתחיל עוד שנה בלעדייך לא יהיה צלצול של טלפון לא מכתב לא גלויה לא ביקור חטוף לא נשיקה יבשה
I took down the paintings from the wall I gave away the white couch The little wooden elephants are still standing in a line Your garden gently grows wild I am pruning the roses Soon the last picking of strawberries and figs
I can only see you with closed eyes You rise and the tears fall Maybe you just travelled abroad and soon will be back The suitcase filled with presents for everyone and Friday dinner
In the meantime I write in the room that was once yours And the heaviness that comes every summer After it comes autumn And another year will start without you There won’t be a ring of a telephone Not a letter or a postcard Not a quick visit Not a kiss A dry one