זה היה ביתי עם גינה ולול היה ביתי היה שלך היה שלי היה שלנו עם שחר יגורו בו זרים ואנחנו עם כל הזיכרונות נעלמים
נלחמנו כל כך הרבה ששכחנו על מה בשבילי זאת מלחמה בשבילם זאת פרנסה בשבילי זה הבית בשבילם זה עוד סתם קו על מפה מזמן זה נהפך להיות הרבה יותר מסתם אדמה אולי אנ'לא מסכים, אבל מבין בלי בעיה הפרחנו ת'שממה וזה מה ש'תם נותנים בחזרה הזיכרונות לא מתו, הם עברו דירה. ימית קמה לתחייה.
מפליג בדמיון על זיכרון מהיום שבו כתבתי ת'חרוז הראשון רץ על סטופר מפריד בין חלום למציאות באלבום התמונות, שנים יפות זכרונות של ילדות (בדוק) כלום לא יעצור את הזמן שעון דופק, מחוגים זזים קדימה ואני מתרחק, אין מקום כמו הבית זה לא עוד משפט מצוץ של הגיבורה בספר "הקוסם מארץ עוץ".